סעיף 1 ל”חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס”ב-2002” (https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/094M1_001.htm), קובע כי מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, (ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי”ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים), הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה. מסמך זה יקרא – “הודעה לעובד”.
חוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק לפרט לעובד את הזכויות הסוציאליות להן זכאי העובד, וזאת תוך 30 ימים ממועד תחילת העסקתו. החוק נועד לבטל את העמימות שקיימת בתלושי שכר והסכמי העסקה לגבי תנאי העסקה של עובדים.
לעניין הסכם עבודה – החוק אינו מחייב את המעסיק לערוך ולהחתים את העובד על הסכם עבודה ביניהם, אך כל מעסיק מחוייב למסור לעובד הודעה על תנאי העבודה.
האם העובד חייב לחתום על ה”הודעה לעובד” ?
לא, אבל מומלץ לכל מעסיק להחתים את העובד כי קיבל את ההודעה והסכים לתנאיה, וזאת על מנת להמנע מהעלאת טענה עתידית מצד העובד, כי לא קיבל לידיו הודעה על תנאי העבודה בתחילת ההעסקתו.
מה יקרה אם לא אמסור לעובד “הודעה על תנאי העבודה” ? האם יש סנקציה ?
סעיף 5(ב)(2) לחוק הודעה לעובד קובע, כי ניתן לפסוק לטובת העובד פיצויים בסכום של עד סך של 15,000 ₪, ואולם בית הדין לעבודה רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר.
כמו כן, אי עריכת “הודעה על תנאי עבודה” עלולה לגרום לקבלת קנס מינהלי לפי חוק העבירות המינהליות, התשמ”ו-1985.
